נגה אהובתי,
קשה למצוא מילים שיכילו את החסר הגדול שהשארת אחרייך. היית אור בחיינו – אישה נבונה, רגישה לכל אדם, מלאת חמלה והבנה. ה אמנות שלך לא הייתה רק בציורייך היפים, אלא גם באופן שבו ראית את העולם – בעיניים של יוצרת, של חולמת, של מי שיודעת למצוא יופי אפילו ברגעים הפשוטים ביותר.
המשפחה הייתה מרכז עולמך, עוגן האהבה שלך. כל מחווה שלך – קטנה כגדולה – הייתה עטופה בדאגה ובחום אין-סופיים. ידעת להקשיב, לחבק, להיות שם באמת, בנפש פתוחה ולב מלא אהבה.
אהבת הספרים והשירה שלך ליוותה אותך, מילים תמיד היו לך מפלט והשראה. הסרטים, ההצגות, והנופים של ארץ ישראל – כל אלו היו חלק מהעולם העשיר שלך, ומהדרך המיוחדת שבה חווית את החיים.
כמו ציור עדין שנרקם בקווים מדויקים של צבע ורגש – כך הייתה נוכחותך בחיינו. והיום, כשהחסר מורגש כל כך, אנו מחפשים אותך בכל פרט – במילים היפות שהשארת, ביצירותייך, במראות האהובים עלייך, וברגעים שהיו שלנו יחד.
נגה, תמיד תהיי איתנו. בצבעים, בזיכרונות, בלבבות שאהבת – ובאהבה האינסופית שאנחנו ממשיכים לשאת אלייך.
אקרא כמה דברים מהיומן של נגה:
Comments